עדות של מטופל בעזרת סוסים:
אני לא יכול לרמות את הסוס ,הוא תמיד יראה את האני האמיתי שלי,מעבר להתחמקויות,אני יכול למסך את התרפיסט האנושי שלי אך לא את הסוס.הסוסים רואים אותנו אינטואיטיבית ,שלמים,כמו שאנחנו באמת,ללא מסכות.
כחיה נטרפת הם ערניים כל הזמן לסביבה שלהם כדי לא להפוך לארוחה של הטורפים שלהם לכן הם מאוד ערניים לצורות חיים אחרות
תהליך העבודה:
עמדתי להתחיל בתהליך, בבחירת סוס אך הסוס בחר בי, כשכנסתי לאורווה הסוס אחז בעדינות בזרועי ולא נתן לי להמשיך לסוסים האחרים.
גיליתי עד מהרה בפגישות הבאות שרגעים קסומים אלו הפכו לנורמה.
מהר מאוד מצאתי את עצמי מצפה למפגשים השבועיים שלנו יחד כילד מצפה למסיבת יום הולדת. מסתבר שגיליתי מחדש שדבר שהפך כל כך זר וכל כך כואבת ובולט בהיעדר בחיי: אני גיליתי מחדש את השמחה
horses, cannot be deceived. They don't care about your evasiveness. It's not that they can see through your evasiveness, it's that they can't see your evasiveness at all. All they can see is you. The real you.
You may think you can snow your therapist, and maybe some people can and do, but you can't snow a horse. Because they exist in a different place, on another plane. They are unencumbered by intellect, therefore, unfiltered and supremely intuitive. So I imagine that horses see us as our essential, emotional, primal, undisguisable selves.
horses are prey animals. And when a big part of your life's energies is devoted to staying off the predator's lunch menu, you get very tuned in to other life forms.
I was to begin my first formal session by choosing a horse, but before I could choose a horse, one chose me. ,
When I entered the barn for the first time, one horse ambled up to the stable door, caressed the flesh on the back of my hand with his soft-as-velvet schnoz, kneaded the flesh of my knuckles with a deftly delicate series of tender bites, and refused to allow me to inspect any of the other candidates by ever so gently grabbing the shoulder of my shirt in his soft bite, and pulling me back to the sill of his stall when I attempted to walk away. And as corny, contrived and fairy-tale-folksy as that might sound, it happened.
I was soon to discover in subsequent sessions that such seemingly magical moments were to become the norm.
I very soon found myself looking forward to our weekly sessions together as a child looks forward to a birthday party. Apparently, I had discovered anew that thing that had become so foreign and so painfully and conspicuously absent in my life: Joy. I had rediscovered joy.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה